מאמר זה נכתב באדיבותו של עורך דין עופר סולר, המייצג נפגעי רשלנות רפואית.
כאשר מטופל מגיע לבית החולים הוא מצפה לקבל את הטיפול המיטבי, תפקיד הרופא הוא לאתר את התסמינים עליהם מתלונן המטופל, להתחשב במצבו הבריאותי (מחלות כרוניות, גיל, משקל וכדומה) ולפעול על פי הנהלים המקובלים של המוסד הרפואי המשקפים התנהלות סבירה.
במידה והגורם הרפואי מטפל אינו נוהג בהתאם לסטנדרט סביר ונגרם למטופל נזק המקרה עלול להסתיים בתביעת רשלנות רפואית.
במקרה המתואר בפס"ד עיזבון עו"ד רונת דוד ואח' נ' שירותי בריאות כללית, ד"ר שמואלי חיים ובילינסון לא פעלו הנתבעים על פי סטנדרט ההתנהגות הסביר.
המנוח יליד 1938 סבל מקשיי נשימה ולחצים בחזה בעת מאמץ, טופל בכדורים ע"י רופאת המשפחה ד"ר פיין, ד"ר פיין הפנתה את המנוח למכון הלב בבית החולים בילינסון, לאחר הבדיקה החל לחוש לחץ בחזה גם בעת מנוחה וד"ר פיין הפנתה אותו לחדר מיון.
ביום 14.07.94 בשעות הערב הגיע המנוח לבית החולים בילינסון ואושפז בשל תעוקת חזה בלתי יציבה, הוחלט לתת לו טיפול בחומר נוגד קרישה ולהורות לו לא לרדת מהמיטה כ-24 שעות, בבוקר ה-15.07.94 נבדק על ידי ד"ר שמואלי מהמחלקה הפנימית בה אושפז ושוחרר לפני תום 24 השעות.
בתאריך 18.07.94 לאחר שהמשיך לחוש ברע נבדק המנוח אצל קרדיולוג פרטי ד"ר אברהם שוטן שהפנה אותו לצנתר כלילי בבית החולים שיבא. כשמונה ימים לאחר מכן עבר צנתור ושוחרר.
במסגרת הצנתור נתגלה כי ישנה מחלה כלילית משמעותית בשניים משלושת העורקים וד"ר שוטן המליץ על ביצוע ניתוח מעקפים.
ביום 01.08.94 הגיע לבית החולים שיבא לביצוע בדיקות קודם לניתוח ושוחרר, כשלושה ימים לאחר מכן לקה באוטם חריף של שריר הלב, ואושפז לשבועיים וחצי.
המנוח סבל מאי ספיקת לב מתקדמת, אירועי פרפור פרוזדוריים, הפרעות קצב חדריות, הושתל בו קוצב לב דו חדרי והוא נכנס לרשימת הממתינים להשתלת לב.
המנוח אושפז מספר פעמים נוספות בבית החולים עד למותו ביום 29.09.03
התובעים טענו כי המנוח קיבל טיפול רשלני וכי שיקול הדעת שהפעיל הרופא בבית חולים בילינסון בשחרור המטופל מוקדם בטרם חלפו 24 שעות היה בלתי סביר.
הנתבעים טענו כי הרופא פעל באופן סביר, ובכל מקרה לאחר שהמטופל "עבר" לטיפולו של בית החולים שיבא נותק הקשר בין פעולות הנתבעים לנזק, הנתבעים הגישו הודעה לצד שלישי כנגד בית החולים שיבא – משרד הבריאות.
כן טוענים הנתבעים כי למנוח אשם תורם בכך שלא לקח אספירין שרשמו לו בבית החולים, לא פנה למכון הלב כאשר המשיך לחוש ברע ולא שמר על בריאותו.
בית המשפט קבע כי לבית החולים הייתה חובת זהירות כלפי המנוח, היה עליהם לצפות את האפשרות לכך שילקה באוטם שריר הלב, ד"ר שמואלי אינו קרדיולוג או מומחה למחלות לב, הנוהל של בית החולים הוא לאשפז מטופל הסובל מתעוקת חזה בלתי יציבה למספר ימים בטיפול נמרץ.
בכך שהתרשלו בשחרור המנוח הגדילו הנתבעים את הסיכוי לכך שילקה באוטם שריר הלב.
בית המשפט קבע עוד כי אין אשם תורם מצד המנוח וכי אין אחריות של בית החולים שיבא אשר עשה "מעל ומעבר" כדי להקדים את תור המנוח הן לצנתור והן לניתוח המעקפים.
הפיצויים אשר נפסקו לתובעים היו כדלקמן -
- אובדן השתכרות עבר: 175,127 ₪
- אובדן השתכרות עתיד: 190,095 ₪
- הפסד תמיכה לאחר המוות: 162,656 ₪
- עזרת צד ג': 300,000 ₪
- הוצאות רפואיות: 30,000 ₪
- תרופות: 50,000 ₪
- ניידות: 20,000 ₪
- כאב וסבל: 300,000 ₪
- קיצור תוחלת חיים: 100,000 ₪
- הוצאות קבורה: 35,416
- סה"כ פיצויים: 1,363,294 ₪
בכל מקרה בו נפגעת עקב רשלנות רפואית מומלץ לפנות אל עורך דין מנוסה בתחום להתייעצות. חשוב מאוד בכל טיפול רפואי לשמור העתק של כל תכתובת מול הגורמים המטפלים ושל כל מסמך עליו חתמת לצורך ביצוע הטיפול.